על רוחניות

למושג רוחניות שימושים רבים, ולפיכך יש צורך בהבהרה.

 

מחד - העידן החדש צבע את המונח בגוונים מאוד צבעוניים, של קריסטלים, פסטיבלים, "שנטי" ולעיתים גם סמים משני-תודעה.
מאידך -  כולנו עוד זוכרים את ציוויי האל ועונשיו מסיפורי התנ"ך ואחד מההקשרים התרבותיים המקובלים הינו של דתות, טקסים ואף מלחמות בשם הדת.


לא אלו וגם לא אלו מייצגים בעבורי את מה שאני מתייחסת אליו כאל רוחניות.
הרוחניות שאני מתייחסת אליה, אינה רק פסטיבל של אור, אהבה ומוזיקת עולם - חוויה מרוממת רוח כשלעצמה – אולם חוויה הממוקמת לצד החיים היומיומיים.
הרוחניות שאני מאמינה בה אינה טומנת בחובה פטור ממשימות החיים וגם אינה כוללת הליכה עיוורת אחרי מי שמדבר בשם "אלוהים"; אלא היא חוויה ועמדה פנימית, שיש לה ביטויים נגלים בחיי היומיום. היא מתבטאת בערכים ותפיסות-עולם המשולבות בתחושות פנימיות ומצב-רגשי. זהו מצב אחר של הוויה פנימית, המשפיע על האופן שבו מתבוננים, חווים ומנהלים את החיים.

מתוך חיבור לגרעין פנימי עמוק, נפתח חיבור אותנטי לכל אשר סובב אותנו – לטבע, לבעלי החיים ולבני האדם; שיפוטיות מתחלפת בקבלה, פחד מתחלף בשלווה ואהבה, אנוכיות בנתינה ועוד.

היפתחות רוחנית הינה תהליך טבעי והדרגתי, אשר אינו מנותק מאירועי-חיים ומבשלות פסיכולוגית -

צמיחה רוחנית מאוזנת ובריאה מתקיימת בהתאמה לשינויים וצמיחה פסיכולוגיים. המשיכה למשעולים הרוחניים באישיות שאינה בוגרת דייה עלולה להוות גם מדרון חלקלק ונתיב לבריחה – בריחה מקשרים משמעותיים, בריחה ממחויבות, בריחה מהתערות בחברה, ואף בריחה ממחויבויות ארציות של קיום בסיסי.

רוחניות אינה ההופכי של חיים ארציים הנטועים במציאות העכשווית ואין היא ההיפך מ'חומר'. לגוף ישנו תפקיד מאוד חשוב גם כאן, לצורך צמיחתה ובהתפתחותה של רוחניות שאינה "מרחפת" אלא מעוגנת - 'רוחניות מעוגנת גוף' (embodied spirituality’').

מחד - הגוף מהווה עוגן למי שחש את עצמו מרחף, מנותק או מתקשה לעמוד בקשר עם אתגרי היומיום.  

ומאידך - בגוף טמונה ידיעה עמוקה ובמידה וקשובים לו הוא עשוי לשמש לנו כמצפן נאמן בדרכנו ולחבר אותנו למשמעות החיים;

קשב לגוף עשוי לחבר אותנו אל גרעין מהותנו, ודרכו אל העולם כולו.

חשוב לציין כי אין זה ניסיון להגדיר רוחניות מהי, זהו ניסיון צנוע ופשוט לשתף בעולם הרעיונות והמושגים שלי

איש באמונתו יחיה, אמן.