פסיכותרפיה הוליסטית מוכוונת גוף
"אין מילים יותר ברורות משפת הגוף", אלכסנדר לוואן.
פסיכותרפיה הינו השם המדויק והנפוץ בעולם למקצוע של הסיוע הנפשי, מה שבישראל נהוג לכנות פסיכולוגיה.
פסיכותרפיה = ריפוי נפשי (מיוונית: פסיכה = נפש, תרפיה = ריפוי).
פסיכותרפיה הינו שם גג למספר רב של זרמים וגישות טיפוליות בנפש האדם, הנובעים מתפיסות עולם שונות.
הזרם הטיפולי המוכר בארץ 'כפסיכולוגיה קלינית' (פסיכה = נפש, לוגוס = תורה) עוסק בעיקר בניתוח ופתרון בעיות נפשיות והפרעות התנהגות.
גם הפסיכותרפיה ההוליסטית נשענת על ידע פסיכולוגי, אולם להבדיל מהפסיכואנליזה והביהוויוריזם תפיסתה את האדם מתבססת על הגישה ההומניסטית העוסקת בתודעה והפוטנציאל הייחודיים לבני האדם.
פסיכותרפיה הולסטית מוכוונת-גוף הינה ענף של הפסיכותרפיה המכירה בקשר הייחודי שבין הגוף והנפש ולפיכך פיתחה שיטות ייחודיות לאיבחון ולטיפול בהיבטי הנפש גם באמצעות המופע הגופני שלהם. בנוסף לשיחה ותהליכי פירוש ומודעות הנפוצים בפסיכולוגיה, הגוף מהווה ערוץ נוסף אל הנפש, אשר מסייע בתהליך החקירה והשינוי באופן שהאורגניזם מטמיע חוויות חדשות לתוכו.
פסיכותרפיה הוליסטית רואה באדם יצור שלם, אשר כל ממדיו משרתים מכלול אחד בלתי ניתן להפרדה - תודעה, נפש וגוף ('גופנפש').
פסיכותרפיה מוכוונת גוף, נותנת מקום ייחודי לחוויה הגופנית, לזכרונות ולידיעה האגורים בגוף וכוללת מגוון דרכים אפשריות לשילובו של הגוף בטיפול.
הגדרות
בסיס מחקרי ועקרונות
מחקרים של השנים האחרונות מראים כי הזיכרון האנושי אינו ממוקם במוח אלא בממברנות של תאי הגוף. בנוסף, מיפויי מוח מתקדמים מעידים על קשר בין המוח לרגש מסוים ולאיבר מסוים. המסקנה המתבקשת הינה שהתודעה והנפש ארוגים כחלק בלתי-נפרד מהגוף.
תחומי מחקר חדישים אלו ונוספים מהווים את הראיה המדעית לתפיסה ההוליסטית המשותפת לתרבויות רבות, כבר אלפי שנים.
עקרון הכוליות של הגוף והנפש (גופנפש) הינו העקרון המרכזי -
שינוי נפשי יוביל לשינוי גופני וההיפך,
התבססות על החוייה ב"כאן ועכשיו" ועל ביטוי רגשי,
מושם דגש על מערכת היחסים הטיפולית והמתרחש במסגרתה.
יתרונות
ישנו פער גדול בין "לדבר על" או "להיות בחוויה".
ההתייחסות אל החוויה הגופנית כחלק מהמארג הטיפולי מוסיפה נדבך שאין שני לו ומקדמת את התהליך באופן משמעותי.
הטיפול הפסיכולוגי הקלאסי מסייע להבין את הסיבות להתנהגויות מסוימות. הבנה קוגניטיבית זו הינה חשובה מאוד כשלעצמה ולעיתים מספקת כדי לשחרר את המטופל מתבנית התנהגותית כזו או אחרת, כפי נאמר - הבנת הבעיה היא חצי הדרך לפתרונה. השאלה היא איך להשלים את החצי השני...
את החצי השני משלימה החוויה - כל למידה משמעותית ולטווח ארוך הינה למידה חוויתית, על אחת כמה וכמה כשמדובר בלמידה אישיותית.
לצורך שחרור מהתניות ושינוי של תבניות מקובעות יש צורך בחוויה מעצבת חדשה, כזו שתהווה אלטרנטיבה משמעותית לחויות קודמות.
להיבט זה תורמים מספר כלים טיפוליים בהם נעשה שימוש בפסיכותרפיה ההוליסטית הגופנית והעיקרי בהם הינו החוויה הגופנית המשולבת כחלק מהמארג הטיפולי.
בנוסף, הגישה ההתייחסותית בה אני נוקטת, משלימה את הפן החוויתי בהיבט של מערכות יחסים.
היסטוריה
אבי הפסיכותרפיה הגופנית הינו וילהלם רייך (Wilhelm Reich), רופא וחוקר, פסיכיאטר ופסיכואנליטיקאי יהודי אוסטרי, מהחוג הראשון של תלמידי זיגמונד פרויד ובן טיפוחיו. רייך חקר וגיבש את התאוריה המדעית שלו במהלך המחצית הראשונה של המאה העשרים.
מחקרו של וילהלם רייך נסב סביב ה'אורגון' - אנרגית החיים הפועמת בבני האדם וסייע לחולי סרטן בריפויים באמצעים אנרגטיים. וילהלם רייך גיבש את העיקרון כי הגוף והנפש משמשים יחדיו באחידות, ללא יחסי היררכיה ביניהם וגיבש תיאוריה של 'מבני אישיות' - המבנה הגופני האופייני לטיפוסים שונים.
מאז ימיו של רייך המשיכה הפסיכותרפיה הגופנית להתפתח מבחינה תאורטית ויישומית, תוך ספיגה, שילוב ופיתוח של שיטות טיפוליות שונות.