​הורות הינה אתגר גדול - אתגר תפקודי וזוגי, כמו גם אתגר נפשי 

 

אנו נדרשים לגבש את עמדתנו ההורית תוך-כדי תנועה, ותוך כדי דיאלוג בלתי פוסק עם הפרטנר שלנו ודמויות נוספות – בין אם הסבתות התומכות או דמויות הורים שהפנמנו בתוכנו.

לעיתים, לדיאלוג הפנימי הזה מצטרף גם דיון עם גישות שונות להורות – כאלו שקראנו עליהן או כאלו שהודגמו מולנו על גבי מסך הטלוויזיה.

אך יותר מכל דבר אחר - ההורות מפגישה אותנו עם עצמנו - עם מי שהיינו בילדותנו והפגיעות שאנו סוחבים עמנו מאז, עם הגישה החינוכית של הורינו ותוצאותיה אל מול תפיסת החיים שלנו.

מתבקשים מאתנו התגמשות, כושר המצאה ואלתור, תפקוד עילאי, יכולות משא ומתן וקבלת החלטות בתנאי אי-וודאות.

 

הורות אף פעם לא היתה קלה, ויעידו על כך הסיפורים של הורינו. ויחד עם זאת, בתקופה זו עומד לפיתחנו האתגר למצוא (או שמא להמציא) את המודל להורות שלנו: הזמנים השתנו ושיטות החינוך שהפעילו עלינו הורינו אינן מקובלות יותר, לא עלינו ולא בחברה. עלינו לגבש דרך להיות נוכחים ובעלי השפעה על ילדינו גם בדור בו הילדים חשופים לשפע של ידע, הם דעתניים וחופשיים, ונדמה שהרבה תחומים בחייהם נמצאים "מחוץ לשליטתנו". 

 

הורות היא גם הזדמנות

• הזדמנות לבירור עמוק, אשר מתוכו נמצא את הקול הייחודי לנו, את הדרך שלנו להורות והנוסחה הייחודית - שמתאימה לנו, לילדנו ולנסיבות חיינו.

• הזדמנות ללמוד להיות נוכחים ומשפיעים על חייהם מבלי לשלוט בהם. פרופ' חיים עומר, פיתח את גישת הסמכות ההורית החדשה, בה הוסמכתי כמדריכת הורים, גישה המציעה את שביל הזהב שבין סמכות הורית וכבוד לילד.

• הזדמנות לצמיחה אישית מתוך ה"מראה" שמציגים לנו ילדינו.

           

  ניתן לגבש הורות שאינה מבוססת קונפליקטים, כזו שמיטיבה עם עצמנו וילדנו כאחד 

 

- הורות מודעת, שצומחת מתוך בחינה עצמית מתמדת

- הורות קשובה, המתגבשת מתוך דיאלוג עם עצמנו וילדינו

           - הורות משפיעה ומכוונת, ויחד עם זאת מאפשרת                   



                                                                                     בברכת נחת והנאה.