top of page

עקרונות מנחים הורות

הורות הינה מעשה יצירתי, מעשה של בריאה
ההורות מחייבת קשב, נוכחות, וקבלת החלטות בכל רגע ורגע. הורות קשובה אינה יכולה להיות דוגמטית.
ועדיין, להלן מספר עקרונות מנחים, כפי שאני רואה אותם.
נוכחות, נוכחות, נוכחות
נוכחותנו חשובה לילדנו בכל גיל, גם אם עליה לשנות את צורותיה מעת לעת. נוכחות הינה אמפתיה ומעורבות רגשית ולא התערבות. חשוב לשים לב כי הביטוי "זמן איכות" כולל גם את מרכיב הזמן. הילדים זקוקים לנוכחות אמתית שלנו, ולא רק לדקות ספורות ביום, בין הסחת דעת כזו לאחרת. היותנו שם עבורם, נוסכת בם את היציבות והביטחון שלהם הם כה זקוקים.
מערכת היחסים במקום ראשון
העדיפו את מערכת היחסים עם הילדים מאשר כל "הישג חינוכי". הילדים, כמו כל אדם, זקוקים לקשר, לתקשורת; זה נכס יקר ערך. ערוץ תקשורת פתוח הוא הדרך היחידה שלכם לשמור על קשר אמתי עם ילדיכם ולפיכך גם לשמר את יכולת ההשפעה עליו. אך מערכת יחסים אמתית מחיבת השפעה הדדית. לכן, הקשיבו ואפשרו לילדים ללמדכם כיצד להיות הורים מדויקים יותר עבורם. חשוב לציין שאין להתבלבל ולחשוב שהמטרה היא "חברות" עם הילדים - אנו המבוגר האחראי ועל הסמכות ההורית להישמר בכל עת. ועדיין, ניתן לייצר קשר שיש בו גם מידה של הדדיות.
טפחו את הקשר של הילד עם עצמו
חשוב שילדנו לא יאבד את הקשר עם הידיעה הפנימית שלו - מה הוא אוהב, מהן העדפותיו, מהן דעותיו העצמאיות. ילדה היודעת את עצמה אולי הינה פחות "נוחה" לגידול (משום שאינה נתונה לשליטתנו), אך בדיוק בשל כך גם תהיה פחות נתונה להשפעות שליליות או לוויתור על רצונה בהמשך חייה. ובהקשר זה - "בא לי" אינה מילה גסה! "בא לי" לי הינו ביטוי לרצון האותנטי. על אף שישנם מצבים רבים בהם ה"בא לי" לא יכול להתממש (שיעור יסודי בחיים), אין זה אומר שעל הילדים להדחיק את רצונם. כשרצונם הופך ללא לגיטימי (לא רק בלתי אפשרי למימוש מעת לעת), הם הופכים לצל מהלך בחייהם ומתקשים לנווט אותם. ואז ההורים באים בטענה – "למה אתה לא עושה כלום עם החיים שלך?", "איך זה שאת לא יודעת מה את רוצה ללמוד?"
כבדו את עצמכם והעניקו כבוד לילדכם
הילדים זקוקים לנו גם כ'סובייקט', כאדם שלם ולא רק לממלא של צרכיהם. כשאנו הופכים ל"סמרטוטים", הם לא יוכלו לראות בנו 'אחר משמעותי' ובכך יפסידו את הלמידה המשמעותית ביותר בחייהם, הקשורה למערכות יחסים. באופן פרדוקסלי, הורים הנמצאים סביב ילדם רק על מנת לרצותו, הופכים את עצמם לשקופים ובעצם דנים את ילדם לחוויית בדידות, התוצאה ההפוכה מאשר קיוו לה. ילדים אומנם יכולים להיהפך לעריצים קטנים, אך רק אם אנו נאפשר להם זאת. חוויה של קשר עם 'אחר משמעותי' (הווה אומר הקיים בזכות עצמו, בעל רצונות ומגבלות), הינה חוויה מכוננת בעלת השפעות התפתחותיות וחברתיות חיוביות לאורך החיים כולם. וכמו שאתם זוכרים את היותכם, כבדו את ילדיכם באשר הוא, זכרו כי אין הוא מכשיר למימוש שאיפותיכם הכמוסות והוא אינו המשך ישיר שלכם. אומנם נברא גם מגופכם, אך הוא אינדיבידואל עצמאי. ג'ובראן חליל ג'ובראן מזכיר לנו בפואמה שלו: "ילדיכם אינם ילדיכם, כי פרי געגועי החיים אל עצמם: כי באים המה דרככם אך לא מכם, חיים עמכם אך אינם שייכים לכם .תנו לילדיכם את אהבתכם אך לא את מחשבותיכם...".
הורה טוב הוא הורה שטוב לו
הורה שליו ומווסת (אשר יכול להכיל את רגשותיו, לא מתפרץ בחמת זעם) מהווה קרקע בטוחה לילדיו לצמוח עליה; הורה מלא הוא הורה שיש לו מה לתת. לעומת זאת, כשאנו סחוטים ומרוקנים, אנו הופכים לקצרי רוח וחסרי אורך הרוח שכה הכרחי לחינוך ראוי. במקרי קיצון - הורה שנמצא 'על הקצה' עשוי להתפרק נפשית למול ילדיו. אין דבר יותר מעורר חרדה עבור הילדים מלחוות זאת. לפיכך, זוהי אחריותנו כהורים לדאוג גם לרווחתנו הנפשית. מובטח לכם, שכל דקה שתיקחו לעצמכם, וכל נשימה שתשאפו לתוככם, יכפילו וישלשו את עצמם במערכת המשפחתית אשר גם היא תנשום לרווחה.
שמרו על מגע גופני
אדם זקוק למגע בכל גיל (כולל גיל ההתבגרות!) ומגע הינו דרך בלתי אמצעית לביטוי רגשות. הקפידו על ליטוף או עיסוי לקראת שינה בגילאים הצעירים, וחיבוק חם בכל עת. את כמות הביטחון שאנו יכולים להעביר בחיבוק ארוך, בשולחנו את הילד ליומו, לא נוכל להעביר בשום דרך אחרת (הבעיה היא שגם את החרדה שלנו אנו מעבירים כך, עיין ערך "הורה מווסת") . המגע שלנו ייוותר חקוק בזיכרון החושי של ילדינו, גם הרבה אחרי שאנו נעלם מחייהם.
תופעות גיל העשרה אינן גזירת גורל
החברה שלנו מלאה במיתוסים על גיל העשרה, ההורמונים, המרד ועוד. גיל העשרה אינו בהכרח מצב של אי-שפיות זמנית. ככל שנחנוק יותר - הילד "ימרפק" אותנו יותר ויאלץ להדוף בכוח. לחילופין, ככל שנכבד אותו כבוגר מוקדם יותר ונאפשר לו יותר מרחב לביטוי - הוא לא יצטרך להוכיח את בגרותו ועצמאותו באותות ובמופתים. נוכחות, תקשורת וכבוד הדדי, כמו גם גבולות ברורים, הם המרכיבים המנצחים גם בגיל ההתבגרות.
הורות מודעת
הילדים הינם מראה לעצמנו: לרגישותנו, לקשיינו, לילד הפנימי שבנו, ולמגבלותינו. לכן, ההורות טומנת בחובה אינסוף שיעורים והזדמנויות לצמיחה גם עבורנו. כאשר קשה לנו עם הילדה, זו העת להפנות מבט גם לתוכנו פנימה - מהו "הכפתור" אשר נלחץ בנו? מהו הפצע ההתפתחותי שלנו שטרם הגליד? מתי אנו מבלבלים בין מי שהיינו לבינה? עם "העניינים הלא גמורים שלנו" עלינו להתמודד בעצמנו, ולא להשליכם על ילדינו.
מערכות יחסים
אנו תוצר של מערכת יחסים, נולדנו לתוך מרקם משפחתי של יחסים (מרקם אשר קבע את אישיותנו במידה רבה), ואנו נמצאים בתוך מערכות יחסים בכל שעה ביום, גם אם זו מערכת היחסים הפנימית שבתוכנו. מערכות היחסים שאנו מקיימים הינן במידה רבה מקור לסבלנו כמו גם להנאותינו. מערכות יחסים היא נושא מאוד רחב ללמידה והתפתחות עבור כל אחד ואחת; במקום להפנות אצבע מאשימה אל האחר, חשוב להתבונן על הדינמיקה שאנו מייצרים ועל מה שהיא מחוללת: האם הקשרים שלנו הופכים מהר מאוד לפלונטר סבוך שקשה להתירו? מה עומק הקשרים שאני מייצר ומה טיבם? האם אני נחנק מהר בתוך קשר? האם אני חשה שדורסים אותי? ומהי תרומתי לכל זה? מה בתוכי משחזר שוב ושוב את אותה התבנית?
דינמיקה מערכתית
המשפחה הינה מערכת שכל חבר בה משפיע על המכלול והמכלול משפיע על כל אחד מהפרטים בה. לא פעם, בעיותיו של הילד משקפות משהו בדינמיקה המשפחתית. שניה לפני שרצים לטפל בילד, שווה לעצור ולבדוק: מהו הדבר אשר הוא סוחב ומבטא עבורנו ההורים? האם יש משהו בדינמיקה המשפחתית שזקוק לריפוי והבראה? לא פעם, שינוי של המערכת פוטר את הילד מהסימפטום ופותר את הבעיה. לשלוח את הילד למטפל שיתקן אותו בעבורנו הינו המוצא הכי קל לנו כהורים. לעומת זאת, העוצמה שלנו כהורים לחולל את השינוי המבורך הינה כפולה ומכופלת ותמיד עדיף טיפול שורש מאשר פלסטר זמני. לכן, מומלץ לנסות תחילה הדרכת הורים ורק כשאין ברירה להפנות את הילד עצמו לטיפול.
והכי חשוב - לא לשכוח גם ליהנות בדרך!
ההורות, על אף הקשיים בה, לא אמורה להיות מסע הישרדות
המתנה הגדולה ביותר שנוכל לתת לילדינו היא היותם מקור לשמחה והנאה עבורנו.
bottom of page