חיבור לעצמנו

מה שלומך?

 

 הקצב של החיים המודרניים והרעש הסביבתי - החיבור והתקשורת הבלתי פוסקים, הזמינות הרצופה לכל אחד ולכל ענין -

באים על חשבון החיבור שלנו לעצמנו.

כל אלו לא מאפשרים לנו לבדוק באמת מה שלומנו. וכנשאלים, לרוב עונים "בסדר" אוטומטי.

האמת היא שגם רוב השואלים לא באמת מתעניינים בשלומנו האמתי והעמוק וגם לנו נוח שלא לדעת.

מה היה קורה אם היינו מתחייבים לעצמנו לתשובה האמתית? מה היא הייתה?

בעבר, לא פעם הרגשתי שאין לי תשובה ושאני ממש לא יודעת מה שלומי.

לאט לאט לימדתי את עצמי לצאת מהאוטומט, לשתוק למספר שניות, לקחת נשימה ולברר. (וכמובן שרק מול מי שאכן מתעניין בכנות...).  





המחירים

אנו כבר רגילים לעידן הזה, וקשה לנו לזכור איך אפשר אחרת. אחת לשנה יוצאים לחופשה וממשיכים לסחוב בעול מבלי לקטר יותר מדי.

הבעיה היא שהמחירים של אורח הלחיים הללו הינם מצטברים - נוצרת שחיקה הדרגתית בתחושת הרווחה שלנו, אנו פחות שמחים ויותר לחוצים, נוטים להתפרצויות כעס, השינה נודדת, תופעות אשר במקרי קיצון יכולים להגיע לכדי חרדה ודיכאון. גם הגוף עשוי לתת את אותותיו במגוון תופעות פסיכוסומטיות - כגון מיגרנות, אסטמה של העור וכדומה.  

 

איך נקדם את החיבור לעצמנו? 

ראשית, צריך להקדיש לכך זמן. זמן מתוכנן. הקשר עם עצמנו צריך גם הוא לקבל עדיפות במסגרת שלל הפעילויות והמחויבויות שלנו. רבים מאלו המגיעים לטיפול מדווחים שזה הזמן היחיד בשבוע בו אותו הם מקדישים לעצמם ונמצאים עם עצמם.

 

נוכחות שקטה 

חשוב לקחת לנו זמן של שתיקה והתבודדות לרגעים. רק בשקט אנו מסוגלים לשמוע את עצמנו, או לחילופין בקשרים אינטימיים וקרובים בהם מתאפשר לנו להיות מי שאנו, בלי מסיכות וצורך להיראות "בסדר", בעיני עצמנו ובעיני אחרים. באופן אירוני, רבים עושים הכל כדי שלא לשהות במחיצת עצמם וחוששים שבחוויה ה'לבדית' הזו יש משהו מאיים. אכן, כששקט בחוץ, מתחילים לשמוע את הרעש שבפנים. אבל הרעש הרי נמצא שם בכל מקרה, מה תועיל ההתעלמות ממנו? אם נקשיב לרגע לקקופוניה, נבין מה סוער בתוכנו, מה ביקש את תשומת ליבנו ולא קיבל. אולי נפגענו ממשפט שנאמר לנו אך לא שמנו לכך לב משום שהמשכנו הלאה במלאכות היום ולא הבנו מדוע התהפך לנו מצב הרוח? אולי מישהו מהקרובים אותת לנו איתות שלא הינו ערניים להבין אותו? אחרי שנקשיב לרעש שבתוכנו, אולי יתחיל להתבהר לו סדר פנימי ותבליח לה איזו תובנה מתוקה. תובנה קטנה ומבוישת, שצריכה שקט ומרחב בטוח כדי לומר את דברה... רגעי השקט מגבירים את שימת הלב לפרטים של החיים, הפרטים שנותנים את הטעם. אני מציעה שלא לפחד מחברתנו השקטה, כל השדים מפחידים פחות כשמסתכלים להם ישר בעיניים.

 

שהייה בטבע 

ידוע שלשהות בטבע ולחוף ים ישנה השפעה מיטיבה עם הנפש, בשל הצבעים, הריחות והמרקמים. הליכה יחפים על האדמה, שכיבה על הדשא, או הליכה בחוף הים עם מגע החול בכפות רגלנו מסייעים לנו להתקרקע ולהתאזן מחדש; אויר הים גדוש ביונים שליליים המשפרים את מצב הרוח, מגבירים את הערנות והמשפרים את עמידותנו למחלות; לשמש השפעה מרוממת על מצב הרוח; משב הרוח מטהר את האנרגיה העוטפת אותנו (האינדיאנים היו נוהגים לעשות "אמבטיות רוח"); ריח הפריחה מאזן את מערכת העצבים שלנו; חורשת אורנים מסייעת להגברת החמצון בנשימתנו; ועוד. חשוב לאזן את הנטייה שלנו לבלות אל מול המסכים ולצאת לטבע (וגם שם לא להיכנע לנטייתנו להתעניין במרחב הווירטואלי על פני המרחב הפיזי בו גופנו נמצא...). לשם כך, גם הריאה הירוקה שליד ביתנו תעשה עבודה לא רעה. וחשוב תמיד לזכור שעדיף מעט מאשר לחלוטין לא.



פעילות גופנית  
יש מי מתחיל את יומו בריצה או שחיה, בהליכה או באופניים בטבע או בטבע העירוני. כל אלו הינן פעילויות יחידניות ומונוטוניות מבורכות שלהן תרומה גדולה לגוף ולשלוות הנפש. אחד מהדברים היותר קסומים בפעילויות אלו הם הוא שהן מסייעות לנו להיכנס למצבי תודעה חלופים, ולאפשר לתודעה שלנו לשהות במצב מדיטטיבי. מצב מדיטטבי מיטיב עם הנפש שלנו. הקשקוש הבלתי פוסק של המוח נרגע, המחשבות מתבהרות או משנות מאיכותן, החושים מופנים פנימה ומתפנה מרחב לפעילות נפשית שונה מזו המתרחשת ביומיום הדחוס.

 

מדיטציה 

ניתן ומומלץ כמובן לתרגל מדיטציה. יש מגוון רחב של שיטות, בין אם ריכוז בנשימה הטבעית או תרגול של נשימות במבנה מסוים, התרכזות בתחושות הגוף המשתנות, הסתייעות בדמיון חזותי ועוד, בין אם לבד או בסיוע הנחיה חיצונית. למתרגל המתחיל חשוב ללמוד את הטכניקה ולהתמיד בתחילה בקבוצת תרגול שבועית, ולאחר שהתרגול והתחושה המתגמלת הוטמעו במערכות הגוף – הגוף כבר ידרוש זאת ואז התרגול העצמי יהפוך לצורך נפשי/גופני מענג ולא לכורח. לחילופין, באינטרנט ישנן הנחיות קוליות אשר ניתן לתרגל איתן. למדיטציה יתרונות רבים ועצומים, שכל מתרגל יכול להעיד עליהם והם אף נחקרו מדעית. ברמה המוחית - כושר הריכוז והיעילות של פעילות המוח גדלים, מתקבלת בהירות מחשבתית, החיבור לאינטואיציה הופך לקל וזמין יותר. למדיטציה השפעה חיובית גם על המערכות הביולוגיות והבריאות כירידה בלחץ הדם ועל המצב הרגשי/ התנהגותי – שיפור במצב הרוח וירידה בסף האלימות.

 

כתיבה יומית 

ג'וליה קמרון, בספרה 'דרך האמן' ממליצה על כתיבה כדי לשחרר את היצירתיות. גם אני ממליצה, כמנגנון לחיבור לעצמי ולוויסות רגשי.

הכתיבה הינה גורם מתווך בינינו לבין מחשבותינו ורגשותינו. בחוויה שלי, זו דרך לשחרר את המחשבות שאחרת רצות במוח במעגלים לא נגמרים ולברר ולהרגיע רגשות סוערים. כמו במחשב, ברגע שנרשמות לדיסק, הן משחררות את הזיכרון הפנימי. בכתיבה לעצמנו, אין צורך בלהיות בסדר ולהעמיד פנים, ולכן זהו אוורור מאוד חשוב. כמו שיש הבדל משמעותי בין לחשוב דבר מה ובין לשמוע את עצמנו אומרים אותו – כך גם בכתיבה. המילים הכתובות טומנות בחובן שחרור וקידום של תהליכים. באופן מפתיע, כשאנו כותבים מתוך שקט ושחרור ונותנים רשות לעצמנו האמתי להגיח, אם נשאל שאלה כלשהי, כזו שחשבנו שאין לנו תשובה עליה, כמו: "למה קשה לי מאוד מול מישהו או משהו?", נופתע לגלות שמגיחה לה תשובה, ולא פעם כזו שלא עלתה בדעתנו. בכוחה של הכתיבה אף לפתח שיחה, והפעם בין חלקים וקולות שונים שלנו. שיחה שכזו מקדמת "פתרון קונפליקטים", או לפחות מסייעת להעלותם למודעותנו. אך גם זה תהליך שמתפתח. בפעמים הראשונות של כתיבה חופשית, יתכן שכל מה שיגיע וירצה מקום יהיו אותם הקיטורים הרגילים, הבכיות והמחשבות החופרות שאנו כבר מכירים, כמו תקליט שבור. אל ייאוש. תנו לכל מה שרוצה מקום לעלות. זהו זרם התודעה. כמו ברז שלא נפתח זמן מה, המים שיוצאים בתחילה הם עכורים והזרימה לא חלקה. לסגור אותו לא יעזור, תנו למים לזרום. לבסוף יגיעו מים זכים.

 

 בדק בית 

תקופתי מעבר לחיבור היומיומי או השבועי, לא מזיק לערוך גם חשבון נפש תקופתי. לרוב הוא "תוקף אותנו" סביב יום ההולדת, רק שאז אנו נתפסים לא מוכנים וכל אי-שביעות הרצון העצמית צפה ועולה באחת. השפלה ואלימות פנימית הן לא פעם אסטרטגיות שהפנמנו; אסטרטגיות שלא מקדמות תנועה לפתרון אלא השפלה עצמית וייאוש. לא לזה התכוונו. בדק בית חשוב שיעשה באופן "אובייקטיבי", ובו נסכים לראות גם את המקומות בהם אנו מצליחים ולא רק את אלו שבהם לא התקדמנו הלאה. חשוב לקחת בחשבון גם את התקופה בחיים בה אנו נמצאים. בכל תקופה נפשנו עסוקה באתגר עיקרי. ואם אנו כרגע בבניה של זוגיות ומשפחה, מן הסתם אך טבעי שהקריירה לא תינסוק כפי שרצינו או להיפך. אני מציעה שחשבון נפש יעסוק גם במצבה של הנפש שלנו, ולא רק מתן ציונים לעצמנו על הישגנו החיצוניים. הוא עשוי לכלול את השאלות הללו ונוספות: טוב לי? מה משמח אותי והאם אני מאפשרת לעצמי לעסוק גם בדברים שמשמחים אותי? במה אני ממשיך מכוח האינרציה ומה לא? לאן אני רוצה להמשיך? היכן אני משקיעה מאמץ שאינו נושא פרי? אילו מערכות יחסים חורקות ומחייבות תחזוקה דחופה? אילו מערכות יחסים אני מקיימת על אף העדפתי? מה מטעין אותי באנרגיה חיובית ומה מכלה את כוחותיי? מהם האתגרים ההתפתחותיים שלי בתקופה הנוכחית או הבאה עלי לטובה (מוכנות להורות לדוגמה..)? האם אני מוכן לקראתם? מי ומה יכולים לעזור לי?

 

גם הנפש מחייבת תחזוקה 

יתכן שאתם חושבים שנדרשת פה השקעה עצומה, "ולמי יש בכלל זמן לעוד תחזוקה כשאנו בקושי שורדים את מטלות היומיום שלנו?", "והנה, אנו כבר משקיעים בעצמנו והולכים לחדר כושר פעם בשבוע". לנסיוני, הערך המוסף של השקעה שכזו כל כך רחב, שאני רואה בזה חיסכון - חיסכון בחיכוכים ובריבים, חיסכון במחלות ובתרופות. בקיצור, השקעה משתלמת. אני מקפידה להתחיל את יומי במספר דקות של שהייה קלה עם עצמי, על קפה או תה או בלעדיהם, עם יומן, או בלעדיו. עצירה של הבוקר שפעמים רבות מתחיל על אוטומט מהיר, לשהייה עם עצמי - גופי, מחשבותיי ותחושותיי. אחרי הבירור של מה שיש (שלא תמיד משמח דווקא), אני מנסה לצייד את עצמי בחשיבה מעודדת, מעין סוג של כיול וכיוונון לקראת היום החדש. לתחושתי, רמת הנוכחות, ההקשבה, הסנכרון וההספק שלי בימים שמתחילים בכיול שכזה, גבוהה יותר.

ולקצרים בזמן - אפילו השתהות של מספר דקות בחניה, עם מוזיקה טובה, אחרי מרוץ הבוקר לפיזור הילדים ולפני שנתחיל את יומנו עשוי להשפיע מאוד לטובה. נרשה לעמנו להתרווח, ליהנות מהמוזיקה, נריץ בעיני רוחנו את היום שמחכה לנו ונראה אותו דרך כוונה חיובית. ובצהרי היום, ניתן להאריך במספר דקות את הדרך חזרה למשרד, להשתהות לרגע בשמש ובאמת להתבונן בנוף ובפרחים.

 

 לסיכום 

החיים הם ענין של בחירה ולכל בחירה תוצאותיה. קשר אינטימי עם הנפש שלנו מסייע לנו להתחבר למאוויים שלנו ומדייק את הבחירות שלנו בהתאם. תקשורת עם עצמנו עשויה למנוע פספוסים וחרטות על דברים ש"זרמנו" אליהם מבלי שביררנו מבעוד מועד אם אנו באמת מעוניינים בהם ולמה. כל דקה שמושקעת במדיטציה או כל בפעילות מקרבת אחרת מחזירה את עצמה באלפי מונים. מערכת שחוקה שאינה מקבלת זמנים להתאוששות, פועלת פחות יעיל, כמו מחשב שצריך shut-down . מי שנפשו עמוסה וחרדותיו גדולים, גם מאבד מאיכות השינה ואז אפילו שעות השינה שהן המועד להתאוששות הגוף והנפש מאבדות מכוחן, בשל הפרעות שינה ושינה טרופה. שלא לדבר על סכסוכים פנימיים שמובילים לסכסוכים חיצוניים. משברים בינאישיים הם גורם שמכלה אנרגיות טובות ודורש זמן. קשר שכזה עם עצמנו, יכול אומנם להפגיש אותנו עם תחושות פחות נעימות. אך נאמין לכך או לא, עצם המפגש עמן משפר את מצבנו. תהליכי אוורור שכאלו, לעומת ההדחקה המורגלת, משפרים את בריאות הנפש ומונעים תהליכים דיכאוניים שמתפתחים. האמת משחררת.

 

~ באיחולים למפגשים מהסוג האישי ~