הקולות בראשנו

זיהוי הקולות הפנימיים והכוחות הפועלים עלינו

 

כשיש לנו מחשבה, ניתן לשייך אותה לנו, ניתן להזדהות אתה ולזהות אותנו דרכה, או להתייחס אליה כאל מחשבה אפשרית אחת מיני רבות ותו לא;

כפי שהיא נשתלה במוחנו, רבות ושונות ממנה, יכולות אף הן להסתובב במערכת שלנו.

ההזדהות שלנו עם עמדותינו, רעיונותינו ומחשבותינו הינו מנגנון נוח (החיים קלים, תמיד יש תשובות מן המוכן) וגם בלתי נמנע במידה מסוימת (הרי לימדו אותנו ש"אני חושב משמע אני קיים"), אולם אליה וקוץ בה.

פיתוח של יכולת להתבונן על עצמנו ממרחק מסוים, לבחון את המחשבות שלנו ולבדוק את תקפותן ויעילותן הינו מנגנון שמאפשר התרעננות והסתגלות. לא פעם, מחשבותינו הן שיחזור של איזה "קול" ששמענו שוב ושוב, קול שנטמע בנו ואנו כבר מזהים אותו כשלנו. ממתי הקול הזה נטוע בנו? אולי מהימים בהם אסור היה לנו לערער על הסמכות של ההורה או המורה, או מהתקופה בה היינו חייבים להתיישר עם הדעה של החבר'ה?

שווה להקשיב בקשב רב ולנסות לברר - של מי הקול הזה? מזהה בו את אמך או אביך? את קולה של הביקורת העצמית חסרת הרחמים? קולו של הילד שהוכה בחצר בית הספר או קולה של הילדה הביישנית? 

 

פסיפס נוף הולדתנו

אכן, כל אחד הינו פסיפס של נוף הולדתו, ובהקשר זה – סימפונית ילדותו. השאלה היא אם אותו הנוף עדיין מתאים למידותינו, למי שאנו כיום? האם צלילים אלו נעימים לנו ומובילים אותנו לפוטנציאל החיובי ביותר שלנו?

האם יש בכלל קול אחד בתוכנו? או שמתקיימת בנו הרמוניה של צלילים משתלבים או לחילופין קקופוניה של צלילים מתנגדים וצורמים? אולי אנו בעצם מטלטלים שוב ושוב בין קולה של אמא לדעתו של אבא?

אז אם קולות אלו אינם הקולות האותנטיים שלנו או שאין הם קולות התומכים בצמיחתנו - כיצד נדע מהו הקול הפנימי האותנטי? אותו קול שמשקף את הצרכים שלנו בתקופה זו ומנחה אותנו לקראת השלב ההתפתחותי הבא שלנו?

 

 

הקשבה לקול האותנטי

האתגר העומד לפתחנו הוא שלהבדיל מהקולות השכיחים והעמדות המורגלות שלנו הנשמעים בקול גדול, הקול הפנימי הינו לא פעם חלש, מבויש וחבוי. הוא חבוי משום שלבטח כשניסה להביע את עצמו בעבר, הוא נרמס על ידי קולות רמים יותר. מה נדרש על מנת לשמוע את קולנו הפנימי? ראשית, הסכמה ומתן רשות עבורו להישמע - בדומה לילד מבויש ומופנם, הוא צריך לדעת שהוא ברוך בבואו ושיתקבל בברכה. חשוב להימנע משיפוטיות וסתימת פיות, הפעם בינינו לבין עצמנו. שנית, מידה של בטחון עצמי - אם אנו מורגלים להסתמך על דעתם של האחרים, נמצא את עצמנו בקונפליקט אפשרי. ובנוסף, לחלוטין לא מזיק גם קורטוב של אומץ – משום שלאחר ששומעים את הקול האותנטי שלנו, יהיה קשה להשתיקו והוא עוד עשוי להוביל אותנו לדייק מספר דברים בחיינו...

 

הרווחים

ההקשבה פנימה והבירור מובילים אותנו לדיוק של מי אנחנו, מהי עמדתנו ומהו רצוננו.

בכך אנו משתחררים במידה מסוימת מהיגררות חסרת שליטה אחר 'אחרים משמעותיים' בחיינו או העמדות של החבר; וכתוצאה, אנו משחררים את עצמנו ממנות גדושות של ספק פנימי, ספק בדרכנו, ובמי שאנו.

לא מעטים מסתובבים עם תחושת זיוף משום שהמצפן הפנימי זועק ולא נותן מנוח. כשאנו נאמנים לעצמנו, אנו יותר עקביים וברורים גם לסביבה, מה שהופך את האינטראקציות עם האחרים לפשוטות יותר. במשך הזמן, הביטחון העצמי ושביעות הרצון שלנו מחיינו גדלים.

ובהיבט הקיומי – אם אפילו לא ברור לנו מה אנו חושבים, מהו הביטחון שלנו שאנו פוסעים בנתיב שהוא שלנו?

 

 

  ~ בהקשר זה ניתן להזכיר את השיטה הטיפולית המכונה "העבודה", אשר פיתחה בירון קייטי,

שיטה המבוססת על שאילת שאלות אשר מטרתן לערער על אחיזתנו במחשבותינו, ושחרור מהעמדות הרגשיות אשר מלוות אליהן. ~

 

 

מייל   Rachel.bodymind@gmail.com

טלפון 052-3972080

הכתוב באתר כפוף לזכויות יוצרים, אין להעתיק ללא אישור בכתב.

 

רחל שליט |  פסיכותרפיה הוליסטית-גופנית, טיפול נפשי | עזרה במצוקה נפשית, יציאה ממשברים והתפתחות אישית - שיחות, מגע, קשר

This site was designed with the
.com
website builder. Create your website today.
Start Now